אני יושב מול ילד. הוא כמעט בר מצווה. גבר קטן. והוא רוצה לעשות סרט. אבל אני בוגר ממנו בעשרות שנים. ועדיין, אני אמור לעזור לו לחשוב על סיפור. מה יהיה בסרט שלו? איך הוא יבוא לידי ביטוי באופן שרק הוא יכול? אולי זה יומרני מדי מצדי להבטיח דבר כזה. זה בסה"כ עוד ילד בר מצווה. אבל זה גם לא. אין תבנית. הבטחתי שאין תבנית.
אבל בלי תבניות זה קשה. זה מאתגר לי. להכנס לראש בן כמעט ה13 שלו, למרות שיש לי גם ילד בגיל הזה. היו לי כמה. וזה לא הסרט הראשון שאני עושה עם חתן או כלת בר/בת מצווה.
בתום הפגישה הראשונה נראה שלא נמצא הפעם שום דבר חדש. הוא לא מצליח לדמיין. הוא מוצף ולא מבין איך זה עובד. ובכל זאת אני משדר שיהיה בסדר. אך בכל פעם מחדש, אני באמת לא יודע. האם יהיה בסדר? האם נצליח לגלות מה הסיפור? אולי הוא לא מיוחד. אולי זה ילד גנרי.
בפגישה הבאה אנחנו חופרים. מגרדים את עצב היצירה. מתחילים לצוץ רעיונות. חלקם מטורפים שיחייבו הפקה הוליוודית, לא פחות. לא נורא. לא להגביל. העיקר לדמיין. לעוף. קל יותר לעבוד עם שטף מאשר מחסור.
יש תקווה. אני נותן משימה. שיעורי בית לו ולמשפחתו. הם גם חלק. למרות המבוכה, הם לא מבינים כמה חשוב שהם גם יהיו שם, על המסך או מאחורי הקלעים. רואים אותם דרך העיניים של הילד. דרך הנפש שלו, שפעמים רבות, אף אחד לא ראה עד כה. אני נרגע קצת. יש כיוון ובפגישה הבאה יהיו לנו חומרים לתסריט.
פגישה שלישית ואחרונה. החגיגה מתקרבת וצריכים לקבוע יום צילום. אבל פלא פלאים, כאילו מעצמו נרקם משהו חדש שיהיה לסרט מקורי שלו. יש תוכנית!
לפעמים נדמה לי שהסרטים האלה נוצרים יש מאין. כאילו נולדים מעצמם. אבל זה לא כך. זו עבודה. זה לתת מקום. ולהאמין שיש פנים חדשות שראויות לחגיגה. ואנחנו מצלמים. וזה כיף לצאת להרפתקה. צילום מזווית זו ועוד אחד משם. shot מפה, shot נוסף. המשתתפים לא מבינים איך הכל יתחבר. אבל אני כבר הבנתי מי הוא הילד. הבנתי איך לרקום את אישיותו לכדי סרט.
הנה זה בא. וזכות היא לי, כל פעם מחדש, ללוות את התהליך הזה עבור האדם הזה שנולד יחידי.
מזל טוב. השבוע סיימתי עוד סרט ויצא אדיר!
לא לכולם נוח לחשוף על פני הרשת את פרי יצירתם. אך אלה שכן, נמצאים באתר שלי. אתם מוזמנים לשוטט. אולי תרצו תהליך כזה עבור האירוע הבא עליכם לטובה. תרימו טלפון. אשמח להיות עבורכם במקום הזה, הלא נודע.