יש מי שיראה בסיפור חיי כאוס וחוסר יציבות. אני רואה בו תשתית של סקרנות, למידה והקשבה – כל התכונות שסיפור טוב צריך.

 

הייתי ילד שאהב להתחבר לאנשים. הוריי מספרים שכפעוט נהגתי לנשק זרים. במשפחה שלי אהבו לפגוש אנשים חדשים ולהכיר עולמות חדשים. כל אדם היה דמות שונה ומרתקת.

​​נולדתי בניו זילנד לאם ישראלית ולאב קיווי. אחת לכמה שנים ארזו הוריי את חפצינו והחליפו יבשת, בית ואמונה. חיינו תקופה בישראל כיהודים. באנגליה גדלנו כנוצרים מאמינים, עד שהקהילה שהוריי סייעו להקים התמסדה וביקשה מהם להתאים את עצמם או לעזוב.

הם העדיפו את החופש להמשיך לחפש.

שוב מצאנו את עצמנו מהגרים.

חזרנו לניו זילנד.

השהות בישראל הותירה בי חותם עמוק, ואליה ביקשתי לשוב. עליתי לבדי כחייל בודד, פגשתי את מי שתהיה אשתי ואם חמשת ילדיי. וכאן מצאתי את דרכי במוזיקה, בקולנוע ובסיפור סיפורים.

משפחתי ממשיכה להיות פזורה ברחבי העולם, ובמובנים רבים אנחנו עדיין נודדים.

יום אחד עוד אעשה עלינו סרט תיעודי.